R.V.O
Rakefet Viner Omer

"תחריטי ר.ו.ע ומלאך מתכופף" היא תערוכתה השלישית של רקפת וינר עומר, לאחר התערוכה הזוגית "עד 120", תערוכת היחיד "חלב עבה" והוצאת ספר התחריטים הגדול "שלד" (עורכת שלומית ברויר), וחותמת את טרילוגיית התערוכות שהחלה בתל אביב לפני חודשיים בלבד. בתערוכה זו מציגה וינר עומר תחריטים וביניהם כמה ציורי שמן המוצבים על מתקני עץ עקומי רגליים, משל היו תותבות או קביים פצועים בעצמם. 

שמה של התערוכה "תחריטי ר.ו.ע ומלאך מתכופף", מבקש לשרטט קו דק, שבור, הנמתח בינות עבודות התחריט של רקפת וינר עומר – זהו קו החֶרֶט הרישומי כמו-גם קו מטאפורי, בין מלאכת היד הגופנית החורטת וצורבת את מצע המתכת לבין המושג ודימויי התחריטים. למשל דימויי המלאך והמלאכים – מתכופף, על היד, נושאי מתים או מטטרון (השומר). או למשל דימויי הבעיטה, פסיכולגית (ומטופלת ההפוכה), אישה עם בעיות או זו באמבטיה וגם אוהבים או "חפצים מוכתמים הם תמיד נגועים ונושאים את חותם המוות".  כך, על הקו הנמתח ביניהם, חפים מכל דשנות חומרית וצבעונית, נוכחים דוממים וצנועים התחריטים של וינר עומר ובין הפואטי לבין הגופני מבקשים לסמן ולאחוז בטראגיות ובשבריריות – זו של הקיום האנושי וזו של הדימוי, ולנסח משהו מהממשי החומק מהשפה. 

ואני מבקשת להתעכב כאן לרגע ולסמן את היחס לשפה העומד בבסיס יצירתה של ר.ו.ע. זו המילה – בעיקר הכתובה – מילה, מושג, שורה או ציטוט משירה או הגות, המהווה את הגירוי ליצירת דימוי חזותי, במיוחד בעבודות התחריט שלה. וינר עומר רושמת וחורטת בחומר כמו מבקשת לתאר, להתקרב, ללכוד ולנסות לגעת במהות הרעיונית של מושג, מחשבה או אירוע – מהות שלא ניתנת לתמלול, לעיתים גם לא לתיאור והיא מעבר לשפה.
אפשר גם להוסיף, שמדיומלית, ניתן לחשוב על מהות שמעבר לשפה גם כנוכחות הנותרת כסימן בתחריט עצמו – כצלקת, הדהוד או רווח מאירוע המלאכה: הדפס על נייר, שעבר תחת המכבש, נושא עימו סימנים ממלאכת השריטה, החריטה והצריבה על פלטת המתכת. 

______
כאן ועכשו, דווקא במקום ובזמן השבר האוחזים בנו וכשמלאך ההיסטוריה נושף בעורפנו, מתלכדים יחד בתערוכה זו כמה רכיבים שהם כשלד עבודתה של רקפת וינר עומר: ראשי תיבות של שמה של האמנית ר.ו.ע (וכן, אלה מהדהדים את טראומת האלימות הרוע); הכוח והחולשה בפעולות וחומרי מלאכת התחריט – חריטה, צריבה, חומצה חיה, כבישה; הקו השבור, הפצוע או הרפטטיבי של הדימוי הרשום והחרוט; הדימויים המבקשים להתקרב אל הממשי, ואף אירועי התחביר האירעי והמעורער הנרשמים בחלל, של ציורי התפנים הדשנים המוצבים על מתקני עץ חסרי יציבות, כמו היו יחד שלד המתחנן להיות גוף בחלל. כל אלה יחד,  מקבלים כעת משנה תוקף חורך, מזמנים שהות והשתהות בשבור ובשבר, אבל גם מזמנים חמלה, נחמה, יופי ורוח ואוויר לנשימה.  

ואם לא די בזה, הרי שבמחוות רגישות למקום ולזמן ובמחוות נדיבות של הבעה, ר.ו.ע יצרה תחריט קיר חדש ומיוחד למקום: "נוסחא של מלאך"  

2025 ,סמדר לוי